לאחרונה יצא לאור הספר "פיטר פן בארגמן". רב מכר ענק עוד לפני שיצא לאור מאת אחת סופרת ותיקה אך לא ידועה עד כה בשם ג'רלדין מקורקרן.
הספר שיצא לאור במקביל באותו היום ב35 מהדורות ב-31 שפות שונות מיד עם הופעתו זכה ליותר תשומת לב תקשורתית מכל ספר ילדים אחר בשנים האחרונות להוציא את ספרי "הארי פוטר" של רולינג . וזאת למה - משום שספר זה אמור להיות ההמשך "הרשמי והמאושר" של אחת הקלאסיקות הגדולות ביותר של כל הזמנים בספרות הילדים העולמית שהיא גם ההצגה המפורסמת ביותר לילדים של כל הזמנים "פיטר פאן" מאת ג'ימס בארי. .
הספר ".פיטר פאן " ( שיצא לאור בשנת 1911 ) והמחזה שעליו הוא מבוסס ( שהוצג לראשונה ב-1904 ) הצגה מפורסמת וקלאסית בתיאטרון הבריטי שבה לראשונה עופפו על הבמה, מספרים את סיפורם של כמה ילדים מלונדון האדוארדיאנית , ונדי ואחיה הקטנים שנלקחים מביתם בלונדון הקרתנית והאפרורית אל "ארץ לעולם-לא" הצבעונית והפנטסטית , ארץ שבה הכל יכול לקרות וקורה. ארץ של שבטי אינדיאניים פראיים , של פיראטים, ושל פיות זעירות . ובה נמצאים גם הילדים האבודים ובראשם פיטר פאן ילד נצחי שמסרב לגדול ולהיחשף לכיעור ולרשע ומעל לכל לויתור על הפנטזיה וההרפתקאות , של עולם המבוגרים.
פיטר פאן נחוש בדעתו להמשיך לחיות חיי נצח בעולם של הרפתקאות אינסופיות וחוזרות על עצמן של מאבק בפיראטים בראשות קפטין הוק המרושע בעל יד הקרס , אחד הנבלים הגדולים של ספרות הילדים. מאבק שאין לו סיום שכן פיטר פאן שוכח תמיד את כל אשר אירע לו בעבר וכמו ילד אמיתי מתייחס לכל יום כאל מציאות חדשה וטהורה שבה הכל מתחיל מההתחלה .
בדמות של פיטר פאן בארי יצר את אחת הדמויות המיתיות הגדולות ביותר של ספרות הילדים ושל המאה העשרים ,ועל מנת לחזק את התחושה שהמדובר כאן בדמות מיתולוגית "מקדמת דנא" ,בארי מציג אותו בספר כמי שהיה מוכר תמיד גם להורים של הילדים הקוראים ,כשהם היו ילדים .כאשר יצר את הדמות זאת הייתה כמובן בדיחה בקריצת עיין שלו לקוראים המבוגרים יותר, כיום זאת אמת ,פיטר פן בהחלט מוכר כיום גם לסבים של הילדים הקוראים וצופים בעלילותיו באמצעי המדיה השונים שבאמת נתקלו בו עוד מילדותם .
פיטר הוא פאן הוא דמות שמסוגלת לחולל ניסים ממש כמו למשל כאשר הוא מקים בספר את ונדי שנורתה בידי חיצים לתחייה . הוא מוכן ללכת אל מה שעלול להיות מותו על מנת להציל אחרים ( אבל אל לנו לשכוח שהוא בן אלמוות )
אבל מצד שני הוא אינו מסוגל לקיים כל קשר אמיתי עם האנשים שסביבו . הקשר בינו ובין ונדי שבבירור מעוניינת בקשר עמוק עימו הוא רק כזה שבין ילד ואימו .וכך גם הקשר עם הפיה הקטנה טינקר בל שהפכה בגירסת וולט דיסני שלה לאיקון מודרני בפני עצמה ,הפיה הקטנה בבירור מתעניינת גם היא בפיטר פן למרות הבדלי הגובה העצומים בינם אבל הוא יכול לחשוב עליה רק כעל ידידה לנשק במאבק .וזהו דבר שהיום קשה להבין כאשר ילדים מודעים כבר מגיל צעיר ביותר למיניות ולהשלכותיה, אבל היה מקובל ומובן בהחלט בתקופה הויקטוריאנית אדוארדיאנית שבה פעל בארי ושבה המיניות נראתה כמנותקת לחלוטין מעולם הילדות . .
ג'ימס בארי יוצרו של פיטר פן.
לכאורה זהו סיפור ההרפתקאות הטהור ביותר של עולם הילדים אך למעשה הספר מכסה מאחוריו מציאות קודרת ויש בו אלמנטים אוטוביוגרפיים רבים של המחבר ג'ימס בארי. בארי מחזאי מפורסם ומצליח היה כמו פיטר פן אדם שסירב להתבגר "באמת " ונשאר כל חייו חובב אובססיבי של סיפורי הרפתקאות בנוסח "אי המטמון" של סטיבנסון ו"אי האלמוגים" של בלנטיין ו"הזוועתונים בפני " (חוברות של ספרות זולה ) שאותם קרא בילדותו ואת השפעתם הברורה מאוד ניתן למצוא ב"פיטר פאן". במקביל הוא התקשה מאוד לקיים קשרים רציניים כמבוגר ונישואיו הסתיימו בכישלון אכזרי ואישתו נטשה אותו.
פיטר פאן עצמו מבוסס על הסיפורים שסיפר בארי לילדים ממשפחת לאולין –דייויס שעימה התיידד ועימם חש קשר הדוק יותר מזה שחש עם אישתו ועם כל אדם אחר, והם שימשו כמודל לילדים בסיפור של "פיטר פאן ".
בארי היה נפגש עימם בגני קנסיגטון מידי יום ביומו משחק איתם בקאובויים ובאינדיאנים ובמשחקי פיראטים ,וסיפר להם את הסיפורים הראשונים על פיטר פאן , ולמעשה העביר איתם חלק גדול מזמנם (ומזמנו ). ההורים של הילדים לא התלהבו במיוחד מהזר שהופיע משום מקום והפך בלי שישאל אותם לחלק אינטגראלי מהמשפחה אבל הילדים היו נלהבים מאוד מה"דוד" החביב שהיה לו דמיון עשיר יותר מכל ילד שהיכירו .
תמונה מהספר "טרילבי " של ג'רלד דו מוריה ,על מהפנט גאוני שמשתלט על חיי אנשים ומשנה אותם מהיסוד. הסיפור הבדיוני התגשם בחייהם של בני משפחתו של המחבר.
ככל הנראה בארי התעניין גם באם סילביה שהייתה בת של אמן וסופר ידוע ג'רלד דה מוריה שהתפרסם ב-1894 הודות לספר מתח בשם "טרילבי " על מהפנט יהודי שלוקח תחת חסותו אישה פשוטה והופך אותה בהיפנוזה ובכוח אישיותו הדומיננטית לשחקנית מפורסמת ונערצת מבלי שהיא אף תרצה בכך באמת.
כעבור כמה שנים הסיפור הפנטסטי של האב התגשם במדוייק בחייהם של הבת סילביה ובני משפחתה שמצאו את עצמם בידיו של סופר שהשתלט על חייהם והפך אותם לדמויות מפורסמות ולסלבריטאים , למעשה כנגד רצונם, ומבלי שאף אחד מהם יהיה מודע להשלכות ארוכות הטווח על חייהם .
הילדים התלהבו מאוד כאשר הוצגה ההצגה והפכה אותם למפורסמים כ"מודלים " לפיטר פאן .ההצגה הפכה לאירוע משפחתי של ממש מאחר שכיכב בה בתפקיד הכפול של אבי הילדים ושל קפטין הוק , אחיה של האם שהיה שחקן ידוע , מה שעוד חיזק עוד יותר את הזיהוי של הילדים כ"משפחתו של פיטר פאן ". ההורים התלהבו הרבה פחות אבל בארי נהג לשלם את החשבונות השונים והחובות של אבי המשפחה,עורך דין לא מצליח כך שהם המשיכו לשתוק.
סיפור הפרשה הזאת הוסרט לסרט קולנוע "למצוא את ארץ לעולם לא " בשנת 2004 בכיכובו של ג'והני דפ בתור ג'ימס ברי ודסטין הופמן בתפקיד השחקן שמגלם את קפטין הוק בהצגה ( הוא כבר שיחק כבר את הוק עצמו בסרט של סטיבן שפילברג כך שהוא היה מורגל לתפקיד ) ושם כל הסיפור קיבל גוון רומנטי מאוד,בסיום הסרט נרמז קשר רומנטי בין ברי ובין אם הילדים ועתיד ורוד לילדים עצמם .המציאות למרבית הצער הייתה שונה מאוד מבסרט ההוליוודי .
לאחר מותו הפתאומי בסרטן של אבי המשפחה ולאחר מכן של האם ( שעימה קיווה בארי להתחתן כדי להתקרב עוד יותר לילדיה ) בארי הפך לאחראי הלגאלי על הילדים ולמעשה השתלט על חייהם .הוא המשיך לשחק איתם במשחקי הרפתקאות גם לאחר שהיו נערים וכבר לא התלהבו כל כך ממשחקי אינדיאנים ופיראטים וניסה לכוון את חייהם בכיוונים שנראו לו כרצויים אם גם לא בהכרך להם .
. הילדים שהזהות של "פיטר פאן" נכפתה עליהם ממש בידי התקשורת שזיהתה אותם עם הדמות המפורסמת גם לאחר שכבר התבגרו החלו לאורך השנים לחוש תסכול עמוק מהשתלטות הסופר והספר על חייהם. בכל פעם שאחד מהם הסתבך בתאונה או היה שתוי וכו' התקשורת נהגה לדווח על כך בכותרות מהסוג של "פיטר פן הסתבך בתאונה ".
אחד מהם ,מיכאל ,שהיה חביב במיוחד על בארי ונחשב לסטודנט בולט במיוחד באוקספורד התאבד בשנות העשרים ביחד עם ידיד במה שאולי היה התאבדות הומוסקסואלית משותפת ,ומותו היה טרגדיה עבור בארי שמעולם לא יכול היה להתגבר עליה .
אחיו פיטר שזוהה יותר מכל עם הדמות בגלל השם הזהה התלונן תמיד על "אותה יצירת מופת נוראה" שפגעה בחייו. לו רק היה שמי גו'רג' ,או ג'ק או מייקל או ניקולאס " אמר פעם "כמה דברים נוראים היו נחסכים ממני ". (סנטימנטים דומים הובעו במקביל בידי בנו של הסופר א.א. מילן כריסטופר רובין שהתלונן כל חייו על הזיהוי המוחלט שלו עם הדמות בסיפורי "פו הדב " של אביו ,זיהוי שנמשך גם לאחר שהתבגר ) .כל חייו הוא היה אחוז זעם על בארי על שהוציא אותו מצוואתו והוריש את כל כספו והזכויות על פיטר פן שהוא הרגיש שהם היגיעו לו בדין כמקור ההשראה , לבית החולים לילדים בלונדון .
הוא התאבד ב-1960 לאחר שהשליך את עצמו מתחת לגלגלי הרכבת.
ג'ימס בארי המשיך לחבר מחזות נוספים/ רובם לא זכו להצלחה להוציא DEAR BRUTUS ( 1917) שהוא אחד היצירות הראשונות בספרות שעוסקות בנושא העולמות החלופיים ובאפשרות לחזור שוב לאירוע בעבר על מנת לשנות אותו ,נושא שהפך פופולארי מאוד שנים רבות לאחר שבארי עסק בו .
עוד מחזה שזכה להצלחה היה "מרי רוז " ( 1920 ) מעין גירסה סופית אפלה ל"פיטר פן " על אישה שנעלמה בארץ הפיות חוזרת משם שוב ושוב אית לכמה שנים אל בני משפחתה שמזדקנים והלכים בזמן שהיא נשארת צעירה ובלתי משתנה כמעין רוח רפאים חסרת זיכרון . .
" " הילד דוד " המחזה האחרון של בארי שאותו כתב ב-1935 במיוחד עבור השחקנית אליזבט ברגנר שברחה מברלין של היטלר ומצאה מקלט בלונדון ' עסק בדוד המלך התנכי בצעירותו וביחסיו עם יהונתן בן שאול. המלך . את תפקיד דוד הצעיר ( כמו את תפקיד פיטר פן ברוב המוחלט של הפעמים שבהם עלה על הבמה לאורך השנים ) גילמה אישה ,ברגנר .
זהו ככל הנראה אחד המחזות המקוריים ( ויש שיגידו "ביזאריים ") שנכתב ביום מן הימים על מלך ישראל וכל קשר בין ילדון מקסים זה לדוד התנ"כי נראה רופף למדי ,לו העז תיאטרון עברי להעלות את דוד זה על במתו היה הניסיון עלול להסתיים בשערוריה ציבורית . דוד של בארי אינו בנו הגיבור של ישי ,אלא דודנו של פיטר פן.כשהוא מופיע במחנה ישראל רכוב על חמור צוחקים לו שם אנשי החיל.אך בתום ליבו ובקסמו הילדותי הוא שובה את לב המלך הזועף תמיד שאול שמתאהב בו . .אבל דוד ויהונתן נשאירים כדמויות ילדותיות לאורך המחזה .
אך מחזות אלו אם כי בהחלט יש בהם עניין גם היום אלו מעולם לא התקרבו להצלחה של "פיטר פאן " שעימו הפך להיות מזוהה לנצח.
אבל כל זה לא משנה באמת מבחינת הקוראים . פיטר פאן תפס את דמיונם של מליוני קוראים .הוא שימש כבסיס לסרטים ובראשם סרט מצויר מפורסם של חברת וולט דיסני .סרט שהפך לאחד ההצלחות הגדולות ביותר של החברה .הצלחה כה גדולה עד שהפיה טינקר בל שמופיעה בו הפכה מאז לאחד מהסמלים הבולטים של חברת וולט דיסני .
"פיטר פאן בארגמן " אמור לבסוף לאחר עשרות שנים של ציפייה לתאר את "הרפתקאותיו הבאות של "פיטר פאן ". אבל האמת המרה היא שלמרות כל הפרסום ספר המשך זה אינו הראשון שתיאר את "הרפתקאותיו הנוספות של פיטר פן כלל וכלל . בשנים האחרונות פורסמו כבר כמה וכמה ספרי המשך שתיארו את המשך הרפתקטתיו של פיטר , וגם "מקדימונים " שתיארו מה קרה לפיטר פאן "קודם לכן ".
הבמאי סטיבן שפילברג כבר יצר סרט המשך לסיפור בשם "הוק " שבו פיטר פאן המבוגר ( בגילומו של רובין ויליאמס ) שחי כאדם רגיל מן השורה נאלץ למצוא את הילדותיות שבו ולחזור למאבק הנצחי בקפטין הוק .ביחד עם טינקר בל הפיה ( ג'וליה רוברטס). שפילברג תואר תמיד בידי המבקרים כ"ילד נצחי " בעצמו ולכן אולי חש קירבה מיוחדת עם "פיטר פאן " אבל הסרט היה אחד מכישלונותיו הגדולים ביותר .
חברת וולט דיסני החלה לפרסם סיפורי המשך משלה לסיפור כמו שהיא עושה מזה שנים רבות ליצירת מופת קלאסית אחרת "פו הדב" של מילן כשהיא מתעלמתמהתנגדות של בעלי הזכויות ..
ההומוריסט דיב בארי פירסם ביחס עם רידלי פירסון את הספר "פיטר ולוכדי הכוכבים" ( שתורגם ב-2005) ספר שבו תיאר את הרפתקאותיו של פיטר לפני עלילת הספר המקורי. והמשיך עם ספר נוסף בשם "פיטר ושודדי הצללים".
וכן יצאו ספרים על עלילותיה של טינקר בל הפיה לאחר עלילת הספר המקור שהראשון שבהם תורגם גם לעברית תחת השם "אבק פיות והמסע להצלת הביצה". וישנם עוד ספרי המשך נוספים מרובים על פיטר ועל מקורביו השונים. אפילו הקפטין הוק המרושע זכה ל"ביוגרפיה " מיוחדת שתיארה את סיפור חייו וכיצד הפך למנהיג פיראטים מרושע. .בכל הגירסאות השונות והמשונות מפרי עיטם של סופרים שונים על פיטר פאן הוא הוצג בצורות שונות מאוד זו מזו ולעיתים סותרות זו לזו ולגירסתו המקורית של בארי. אבל כך הוא עם דמויות מיתולוגיות ,הן תמיד מוצגות בגירסאות מרובות וסותרות עדות לכוח שיש להם על הדמיון האנושי .
ורק לאחרונה לפני כמה חודשים יצאה יצירת קומיקס בשם LOST GIRLS של סופר הקומיקס המפורסם ביותר בעולם ,אלן מור , שמפגישה את ונדי גיבורת "פיטר פאן " עם אליס גיבורת אליס בארץ הפלאות ועם דורותי גיבורת "הקוסם מארץ עוץ " בימים שלפני מלחמת העולם הראשונה ביצירה של פורנוגרפיה קשה בקומיקס כולל פדופיליה . ספר שכמובן הפך לרב מכר ענק ושערורייתי בגלל הפגיעה שבו באיקונים מקודשים כל כך של ספרות הילדים ועורר את זעמם של בעלי הזכויות על פיטר פאן .
בקצרה אין כל חדש מתחת השמש לגבי ספרי המשך על פיטר פן ומקורביו .
מה אם כך המיוחד ב"פיטר פאן בארגמן " שהוא זכה לפירסום עולמי כזה ?
ספר זה הוא יוזמה של בית החולים לילדים בלונדון שלו שייכות הזכויות ליצירה זכויות שעומדות לפקוע בעתיד הקרוב. וכדי להמשיך לחלוב עוד קצת כסף מפיטר פאן בית החולים יזם ואישר את כתיבת הספר לאחר שהכריז על תחרות לבחירת הכותב שבה השתתפו כ200 איש ובה נבחרה מקורקראן סופרת וותיקה ופורייה אך שמעולם לא עוררה תשומת לב מיוחדת .אם הספר שכתבה היה של דמות משל עצמה ספק רב מאוד אם היה מעורר כל תשומת לב תקשורתית כזאת .
אז איך באמת הספר"פיטר פן בארגמן" ?
זהו איננו ספר גרוע משום בחינה.אבל גם אינו ספר טוב הוא פשוט ספר צפוי לחלוטין. הוא מתרחש בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה , הילדים שהתבגרו מתמודדים עם חלומות מארץ לעולם לא שמסיבה לא ברורה ( ושנשארת לא ברורה גם בסוף הספר למרות תיאוריות שונות ובהם שבאיזו צורה הרגשות הרעים שנוצרו כתוצאה ממלחמת העולם הראשונה פלשו לארץ "לעולם לא " והרעילו אותה ) פולשים לעולם שלנו. הילדים לשעבר ובראשם ונדי המבוגרת חוזרים על מנת לחקור. .הם מוצאים את פיטר ואת קפטין הוק שניצל מבטן התנין שבלע אותו בסוף הספר הקודם אבל לא חזר לעצמו והפך לבעל קירקס. ושוב קרבות וחיפושי אוצר ושוב פעם אינדיאנים על ימין ועל שמאל.
בנקודה אחת יוצא ספרה של מקורקרן מהשגרה וסוטה באמת מרוח ספרו של בארי. זה בתיאור הדמות המעניינת ביותר בספר שאינה פיטר פאן אלא קפטין הוק . מקורקרן מנסה לתת תיאור עמוק יותר של דמותו של קפטין הוק שאינו רשע מטופש רגיל כפי שהוא מופיע למשל בסרט של וולט דיסני אלא שודד ים אצילי בעל קוד כבוד משלו ולקורא נרמז שקפטין הוק אינו אלא מעין גירסה מבוגרת ביותר של פיטר פאן בעצמו . הקורא כמעט יכול להזדהות בשלב מסויים עם קפטין הוק ועם מצבו יותר משהוא מזדהה עם פיטר פאן שהוא דמות אטומה למדי בהשוואה.
פרט לקפטין הוק זהו ספר סביר אבל אין בו שום דבר מיוחד כל הדמויות האחרות נשארו בדיוק כפי שהיו בספר המקורי ו,בסך הכל זהו ספר סדרה קלאסי המביא הרפתקאות מעניינות ברמה סבירה ולקורא צפוייה לכל אורכו תחושה של "דז'ה וו " בלתי פוסקת.
אחרי הכל זה מה שבעלי הזכויות ציפו מהמחברת שתעשה.
ההמשך בהחלט אינו חיוני לקריאה , ומן הסתם גם לא יהיה האחרון. פיטר פאן יישאר כמותג לנצח ויופיעו עליו עוד ועוד ספרים שיחזרו ויתארו את הרפתקאותיו החוזרות על עצמן כמו בכל סדרה קלאסית וכפי שהוא עצמו שואף בספר של בארי (שכאמור היה חובב ספרי סדרות גדול ). אחרי הכל בעלי המותג זוקקים לתזרים שוטף של מזומנים ואין כמו ספרי סדרות חוזרים על עצמם כדי לספק תזרים כזה.
אין בו שום תובנה חדשה ומעניינת לגבי עולמו ומצבו של פיטר פן שנשאר בדיוק כפי היה בסוף סיפרו של בארי שכבר אמר עליו כנראה כל מה שאפשר להגיד. פיטר פאן הוא אחרי הכל דמות שאינה משתנה לעולם מעצם ההגדרה.
פיטר הוא כפי ששמו מראה מאין ארכיטאפ , "אל הילדים" ( ושמו "פן " כשמו של אל טבע יווני קדום שהיה פופולארי מאוד ביצירות ספרות אנגליות בסוף המאה ה-19 ,אינו מקרי כלל ) הוא ההתגלמות האבסולוטית של הילד שבכולנו שאינו יכול לברוח ממצב זה .
על שמו נוצר המונח "תיסמונת פיטר פן" בידי ד"ר דן קולי לתיאור "אנשים שאינם מוכנים ואינם מסוגלים לקחת על עצמם מחויבות רגשית .הלכודים בין בתהום שבין הגבר שהם אינם רוצים להיות והילד שהם כבר אינם מסוגלים לחזור להיות ואולי יש בכך סמל מתאים מעין כמוהו לחברה המודרנית עם הערצת בן העשרה שלה
אם נסתכל מעבר לסיפור הצבעוני ההרפתקני של "פיטר פאן " מזווית אחרת של ראייה , המציאות שהוא מתאר היא קודרת מאוד פיטר הוא נער שאינו רוצה להתבגר כמו מחברו. המציאות הקודרת של הבגרות וההתפוררות של הזקנה נחסכים ממנו והוא חיי חיי אלמוות אבל בסופו של דבר נגזר עליו להישאר בודד וחסר זיכרון על העבר.
פיטר פאן הוא הפנטזיה האולטימטיבית וגם האימה האולטימטיבית שמשקפת אישיותו של היוצר בארי. לבארי היה חלום מצמרר לאחר התאבדות בנו המאומץ מיכאל ששימש כמקור השראה לספר. בחלום מיכאל חזר מהמתים מבלי לדעת שטבע והוא נאלץ לחזור על כך כל שנה ביום טביעתו מבלי להתבגר לעולם . לאחר שהתעורר שטוף זעה קרה מהחלום הודה בארי לבסוף לפני עצמו ביומנו "רק עכשיו אני מבין לבסוף את המשמעות האמיתית של פיטר פאן: הוא מנסה ביאוש להתבגר ומגלה שאינו מסוגל ".
פיטר פן הוא מחזה אשר נכתב על ידי ג'יימס מתיו ברי.
